פציעות בפארקור

תוכן עניינים

כמו בכל ספורט אחר, פארקור יכול להיות מסוכן אם לא עושים את זה נכון. במיוחד עם כל האנשים שמעלים סרטונים שלהם עושים "פארקור" ביוטיוב, קל מאוד להבין כיצד קורות פציעות. אתם יכולים  למצוא כל כך הרבה דוגמאות רעות וטכניקות שגויות באינטרנט שמביאות לדפוסי תנועה לא נכונים, ואם אתם לא מכירים את הספורט הזה לא תוכלו לראות את ההבדל בין דוגמא טובה לרעה .. שוב, כמו כל ענף ספורט אחר, לוקח זמן ומאמץ להפוך לטוב וגם להבין מה אתה עושה.

אנשים רבים חושבים שפציעות הן חלק מהספורט. זה לא נכון! הרוב הם פציעות שאפשר להימנע מהן, אבל מה שקורה הוא שאנשים לא רוצים ללמוד איך עושים פארקור ובמקום זה מנסים לעשות את מה שהם רואים ביוטיוב שאנשים עם הרבה ניסיון וידע עושים.

הקשבה והבנת הגוף

סיבה נוספת לפציעות בספורט זה אנשים שלא יודעים להקשיב לגוף שלהם.

הגוף שלנו תמיד מתקשר איתנו וכשמשהו לא בסדר, לא תקין אצלו הוא מיידע אותנו. ותפקידנו הוא לדעת כיצד להקשיב לו.

כשטרייסרים מקבלים איזה מכה בקרסול לדוגמא, יש להם שתי אופציות: הראשונה היא להתעלם מהכאב ולהמשיך להתאמן כי הם ממש רוצים להצליח את התרגיל החדש שהם עובדים עליו. האופציה השנייה היא להבין שמשהו קרה עכשיו לקרסול ולהפסיק להתאמן בגלל שהקרסול צריך לנוח.

הכאב זה הדרך של הגוף לספר לנו שמשהו לא בסדר ושצריך להפסיק.

הבעיה עם הסוג הזה של פציעות הוא שלרוב אם תמשיך להתאמן אתה לא תרגיש את הכאב ואתה עלול לחשוב שהכל בסדר. יכול להיות שאפילו במשך שנים אתה תמשיך להתאמן מבלי לדעת שיש לך פציעה. אבל הפציעות לעולם לא באמת יעברו אם לא תיתנו להן להחלים, ועם הזמן הן רק יהיו יותר ויותר גרועות וזו אחת הסיבות הגדולות ביותר שטרייסרים מפסיקים להתאמן. באיזור גיל 30 הפציעות שלהם מהעבר פתאום חוזרות ובגדול ומונעות מהם לעשות את הדברים שהם אוהבים. 

בגלל זה חשוב מאוד לדעת להקשיב לגוף שלכם.

אז מה עושים?

דוגמא מוציינת למישהו שמתקשר נכון עם הגוף שלו זה ג'ייסון פול.

ג'ייסון פול עושה סרטונים ביחד עם רד בול וכפי שאתם יכולים לדמיין זה יכול להיות אינטנסיבי ביותר. אבל תמיד הוא דואג לטפל בגוף שלו לפני ואחרי כל צילומים.

הוא עושה חימום כמו שצריך ואחר כך הוא מסיים עם מתיחות כדי להיות מוכן לצילומים של יום למחרת.

לפני לא הרבה זמן הייתה לו פציעה רצינית והוא היה צריך לנוח כדי שהיא תוכל להחלים.

 הוא הפסיק להתאמן במשך חצי שנה! למרות האהבה הגדולה שלו לפארקור ולפריראן הוא במשך חצי שנה עשה הפסקה ולא התאמן בכלל. לאחר שהחלים הוא לא ישר חזר לעשות את התרגילים שעשה לפני ההפסקה מכיוון שהוא ידע שהגוף שלו יצטרך זמן להתרגל בחזרה לסוג הזה של תנועה.

עם הזמן הוא השתפר עד שלבסוף חזר לרמה שבה היה קודם ואפילו התקדם מעבר, וכל זה תוך שמירה על הגוף שלו שיהיה בריא וחזק.

לכן חשוב מאוד, בכדי שגם בגילאים מבוגרים יותר תוכלו להמשיך להתאמן מבלי לסבול מפציעות, להקשיב לגוף שלכם ולדעת מתי הגיע הזמן לעצור ולקחת הפסקה, לא משנה כמה קרובים  אתם להשיג את התרגיל החדש שרציתם.

פציעות בפארקור
small_c_popup.png

יש לכם שאלה?

בואו נדבר