סגנונות פארקור

אלו סגנונות פארקור הכי נפוצים 

במרוצת השנים נוצרו בפארקור סגנונות רבים ושונים כשלכל סגנון יש דגש שונה ומיוחד.

חלק מהסגנונות הללו נוצרו בגלל תנאי שטח שונים ברחבי העולם, חלקם פשוט נוצרו כשאנשים חיפשו דרכים שונות לעשות תרגילים שהם מכירים וחלקם פשוט הייתה הברירה הטבעית של הספורט. הסגנונות המתאימים למתחילים הם האולד סקול והפרי ראן. לפירוט רחב יותר לחצו כאן.

רשימת סגנונות הפארקור הכי נפוצים:

• האולד סקול "old school"- יש שיקראו לו גם סגנון הפארקור ה"טהור", אשר גם הוא התפתח לשני שני סגנונים שונים. הסגנון הזה היה חזק מאוד בתחילת שנות ה-2000, כשהפארקור עוד היה "צעיר". הוא מאופיין בעיקר בתרגילים מאסיביים כמו קפיצה מגבהים או למרחקים גדולים. הרבה טיפוס על גדרות ובניינים אבל הדבר הכי חשוב בו הוא המהירות והאפקטיביות, ומה שקרה לרוב זה שזה בא על חשבון הטכניקה. 

בסגנון האולד סקול (old school) לא היו משתמשים בסלטות ולעיתים רחוקות היו נעזרים בגלגולים. טרייסרים היו מלמדים את עצמם לקחת אימפקט (impact) גדול מאוד ולהמשיך לרוץ אחריו. שנים אחר כך גילו שזה היה רע מאוד וגרם לפציעות ולכאבים רבים, בעיקר בברכיים.

כיום יש עדיין אנשים שאוהבים להתאמן בסגנון האולד סקול (old school), לעשות הכל בצורה המהירה ביותר והיעילה ביותר מה שאומר ללא סלטות מיותרות. אבל היום הסגנון הזה השתנה קצת ולמרות שעדיין יש בו קפיצות גבוהות ורחוקות מאוד, יש דגש מאוד גדול על הטכניקה. עכשיו לא מספיק שתגיע לבניין השני בקפיצה, אתה צריך גם להצליח להישאר במקום שנחתת מבלי לזוז.

•  פרי ראן (freerun)- אפשר לומר שהוא סגנון הפארקור המוכר ביותר בתחום,  שכן רוב הטרייסרים מתאמנים בעיקר בסגנון הזה. להבדיל מהאולד סקול (old school), פרי ראן (freerun) שם דגש על דרך התנועה היפה והיצירתית ביותר ולא בהכרח המהירה או היעילה.

לרוב פרי ראן (freerun) מתאפיין בסלטות וסיבובים רבים ולכן הוא לא חייב להתפרס על שטח רב, מה שכנראה עושה אותו מתאים אם אתם מתאמנים בכפר קטן או ישוב קטן ואין לכם מקומות ענקיים עם מלא בניינים לרוץ ולקפוץ בהם.

• סגנון הקוף (monky style)- הוא סגנון פארקור אשר התגלה לא מזמן והוא מתאפיין בעיקר בתנועה המהירה שלו ושהמתאמן לא נשאר יותר מחצי שנייה באותו המקום. לרוב לא יהיו בו קפיצות גדולות וגם לא סלטות אבל יהיו הרבה טיק טקים והרבה מאוד היעזרות בידיים. 

•  פריסטייל (freestyle)- הדגש הוא בעיקר יצירתיות ומה הכי הרבה שאפשר להוציא מספוט פשוט כמו חומה או מעקה. הסגנון הזה מתאפיין בעיקר ביצירתיות שלו, הרבה מאוד צורות של גלגולים שחלקם יכול להיות שלא ראיתם מעולם, שימוש בדברים מסביב שלא חשבתם שתשתמשו בהם כמו שער או סולם לדוגמא. אפשר להסתכל על פאשה דה בוס https://www.instagram.com/pashatheboss/?hl=fr שהוא אחד האנשים שהכי שולטים בסגנון הזה. או שאפשר להסתכל על ג'קי צ'אן שגם הוא שולט בטכניקה בצורה מופלאה.

•  ascent, descent- אולי תכירו את זה בשם אחר אבל זה השם שאני מכיר. סגנון זה מתאפיין בטיפוס מהיר על מבנים שונים או בירידה מהם. הכל במהירות גבוהה ובדיוק מושלם שכן לפעמים זה קורה בגובה רב מאוד.

טרייסרים שמתאמנים בסגנון הזה מסוגלים להשתמש בכמה לבנים בולטות או אפילו מסמרים כדי לטפס על צידי בניין והם עושים זאת במהירות מרשימה ביותר.

אומנם יש  סגנונות פארקור רבים אך הם אינם מופרדים אחד מהשני וטרייסרים מתאמנים את כל הסגנונות הללו גם יחד. עם הזמן הפארקור משתנה והוא ימשיך להשתנות ולהתפתח ובכך גם עוד סגנונות יווצרו. 

איזה סגנונות מתאימים למתחילים

הסגנון פארקור הכי מתאים למתאמנים (טרייסרים) מתחילים הוא האולד סקול (old school), בגלל שהוא הכי פשוט להבנה והוא בונה בסיס יציב וחזק מאוד, שממנו ניתן להמשיך בבטיחות וללמוד סגנונות פארקור נוספים. 

סגנון פארקור זה ייתן למתאמן מתחיל ביטחון להתקדם לסגנונות פארקור מורכבים יותר ולהיחשף לעולם הפארקור בצורה בטוחה.